החלטה בתיק מ"ת 15251-08-13 - פסקדין

נגד המשיבים הוגש כתב אישום המייחס להם עבירה של שוד בנסיבות מחמירות, עבירה לפי סעיף 402(ב) לחוק העונשין ועבירה של קשירת קשר לביצוע פשע, עבירה לפי סעיף 499(א)(1) לחוק העונשין. בתמצית יצוין כי כתב האישום מתאר אירוע שבו חברו המשיבים לאדם אחר בשם תאמר, אשר הזמין את המתלונן להיפגש עמו בחורשה באזור מג'ד אל כרום. באותו זמן שהשניים שהו ביחידות בחורשה, הגיעו המשיבים אל רכבו של המתלונן. כאשר הבחין המתלונן במשיבים ברכבו, חזר מהחורשה לכיוון הרכב ובשלב זה תקפו אותו הנאשמים באופן המתואר בכתב האישום וגנבו ממנו כסף ורכוש. ביחד עם כתב האישום הוגשה גם בקשה להורות על מעצרם של המשיבים עד לתום ההליכים.

המשיבים לא חלקו על קיומן של ראיות לכאורה. המשיבים קשרו עצמם לאירוע, כאשר הם מאשרים כי היו עדים למפגש בין המתלונן ותאמר. יצוין כי תאמר עצמו הודה בשוד של המתלונן, ביחד עם המשיבים, ומסר פרטים בנוגע למעורבותם. המתלונן זיהה את המשיבים בתחנת משטרה. משקפיו של המתלונן נתפסו בביתו של המשיב 2. לא מצאתי מקום להרחיב מעבר לאמור, מאחר והמשיבים אינם חולקים על קיומן של ראיות לכאורה. עם זאת יצוין כי המשיב 2 טוען כנגד זיהויו כמי שמעורב במעשה, ועניין זה ייבחן בבוא העת במסגרת ההליך העיקרי.

אין חולק כי עבירת השוד המיוחסת למשיבים, ובמיוחד כאשר מדובר במעשה אשר לכאורה תוכנן מבעוד מועד, מקימה עילת מעצר של מסוכנות. יוער לעניין זה, כי מעבר לעילת המעצר, שהיא פועל יוצא של העבירה המיוחסת למשיבים, אינני סבור כי קיימת עילת מעצר אחרת של חשש להשפעה על עדים או לשיבוש מהלכי משפט, מאחר והמתלונן עצמו אינו מוכר, למעשה, למשיבים והוא אינו מאזור מגוריהם. למעט תאמר, שהוא השותף לביצוע המעשים, כל יתר העדים שוטרים. מכאן שאין חשש של ממש להשפעה על עדים.

בכל הנוגע למסוכנות, יוער כי המסוכנות היא פועל יוצא של המעשה המיוחס למשיבים. עם זאת, לא ניתן ללמוד מהראיות שבתיק החקירה, כי מדובר באנשים המסוכנים כלפי כלל הציבור.

יחד עם זאת, מקימה העבירה המיוחסת להם עילת מעצר, כפי שפורט לעיל.

מצוות המחוקק היא כי בכל מקרה על בית המשפט לשקול אפשרות לשחרור לחלופת מעצר, ובמקרה המתאים גם לבחון חלופות מעצר [ראו: בש"פ 1911,1913/11, רועי רווה נ' מדינת ישראל (ניתון ביום 22.3.11) והאסמכתאות שפורטו שם]. במקרה שבפני מדובר בשני צעירים ללא עבר פלילי. ביום 13.8.13 ניתנה בהסכמת הפרקליטות החלטה, המורה על הגשת תסקירים בעניינם של המשיבים. לא אפרט את תוכנו של כל אחד מהתסקירים. שירות המבחן המליץ לשחרר כל אחד מהמשיבים לחלופת מעצר בית בביתו. שירות המבחן גם ציין כי הוא מתרשם שרמת המסוכנות הנשקפת מהמשיבים אינה גבוהה.

ביום 15.9.13 התייצבו בפני הוריהם של המשיבים ובני משפחה המוכנים לפקח על המשיבים. בית המשפט התרשם בצורה בלתי אמצעית מהמפקחים המוצעים, כמפקחים ראויים. בית המשפט ער כמובן לקושי המובנה שיש בהטלת משימת פיקוח על בני משפחה, ואולם בשים לב לאמור בתסקיר וכן בשים לב להתרשמות הישירה של בית המשפט, נראה שבמקרה זה, בשים לב לנתוניהם האישיים של המשיבים, כי ניתן יהיה להסתפק בחלופת מעצר בפיקוחם של המפקחים שהוצעו.

נזכיר לעניין זה, כי המתלונן אינו מתגורר באזור מגוריהם של המשיבים, ולמעשה אין למשיבים גם ידיעה ברורה על כתובתו. מעבר לכך, המשיבים עצורים מזה כחודש וחצי. תקופת המעצר שחלפה עד לסיום הדיון בעניינם תהווה גם היא גורם מרתיע במובן זה שהמשיבים, שאין להם עבר פלילי, ידעו כי אם יפרו תנאי שחרור שיקבעו יהיה בכך עילה להחזירם למעצר. יש להניח שידיעה זו תהווה גורם מרתיע נוסף, מעבר לסדרי הפיקוח שיקבעו. ראו לעניין זה:

בש"פ 10535/08 מאור נ' מדינת ישראל (ניתן ביום, 21.12.08);

בש"פ 11163/08 מדינת ישראל נ' דוד סל, (ניתן ביום, 4.1.09).

בהביאי בחשבון כל אלו, סבור אני כי ניתן לאשר את חלופות המעצר שהוצעו, תוך הפקדת בטוחות מתאימות אשר יבטיחו את קיום תנאי השחרור. בשים לב להתרשמותי מהמפקחים שהוצעו, לא מצאתי צורך בהוספת פיקוח אלקטרוני.

אדגיש כי חלופת מעצר איננה נועדת אלא ליצור רמה סבירה של ביטחון, להבדיל מוודאות, להשגת מטרות המעצר בדרך אחרת. ראו:

בש"פ 6927/09 פלוני נ' מדינת ישראל, (ניתן ביום 7.9.09);

בש"פ 2663/09 מדינת ישראל נ' פלוני, (ניתן ביום, 29.3.09);

בש"פ 7206/10 מדינת ישראל נ' רומן אגרונוב (ניתן ביום 24.10.10);

בש"פ 6239/11 פלוני נ' מדינת ישראל (ניתן ביום 13.9.2011).

בשים לב למבחנים שפותחו בפסיקה, סבור אני כי יש בחלופת המעצר המוצעת כדי לאיין מסוכנות, במידה הנשקפת מהמשיבים, וכן יש בה כדי להבטיח את התייצבותם לדיונים.

אשר על כן אני מאשר את חלופות המעצר המוצעות כדלקמן: